יש נחת מהבוגרים: אושרית ומור מלבישות את בית שמש

בית שמש זה לא רק המקום הזה בין ירושלים לתל אביב, בו החרדים והחילונים נכנסים אחד בשני בניסיון לשמור על צביון כלשהו לעיר, שנכון לעכשיו מעל 50 אחוז מתושביה שייכים למגזר החרדי. בית שמש היא גם עיר בה גדל דור העתיד שמפתח את התעשייה המקומית, כולל תרבות, מסעדות ואופנה, כמובן. וכאן, במחלקת הסטייל והביגוד, אנחנו מגיעים לאושרית אלון (רווקה, אבל לא ממורמרת, בת 27) ומור פדידה (נשואה לקצין צה"ל, אימא ל- 2, בת 27), שהחליטו לשלב בין פלז'ר של שתי חברות משכבר הימים עם ביזנס שזכה לשם אושרית ומור – עיצוב אופנה

החיבור המקצועי התחיל עוד במהלך לימודיהן בגואפו – בית ספר לאופנה, כל אחת בזמנה ובתורה, אז כבר החל המותג לקרום עור וגידים, לגבש את השפה העיצובית והניהולית שלו. לאחרונה, עם סיום לימודי שתיהן, חשפו אושרית ומור את קולקציית הביכורים שלהן הפונה באופן מובהק לנשים המחפשות פתרונות מעוצבים ולא יקרים מדי לאירועים. בזמן שהשתיים הפיקו את הצילומים הראשונים למותג, מלוות בצוות מקומי ולוקיישן הכי מבוקש באזור – מתחם האירועים השיקי אמרלד, השוכן באזור התעשייה בבית שמש ונחשב לאחד המושקעים והמשוכללים בארץ, תפסנו את המעצבות לשאלון היכרות

אופנה ואני

מור: מגיל קטן אהבתי אמנות, אהבתי ליצור. ותמיד אהבתי בגדים - המחלה שלי עד היום

אושרית: מגיל קטן התחברתי לכל מה שקשור לעיצוב אופנה. אני זוכרת את עצמי, בתור ילדה, מעצבת בגדים לברביות ומלבישה אותן, ובנוסף גם סורגת ורוקמת

אופנה זה מקצוע

מור: כמעט כמו כל חייל משוחרר שמחפש את עצמו אחרי הצבא, חשבתי והגעתי למסקנה שאני רוצה להיות אדריכלית. נרשמתי ללימודים, התחלתי ואחרי תקופה הבנתי שזה לא בשבילי. פרשתי מהלימודים. אז גם עלה לי בראש ללמוד עיצוב אופנה - עולם שאני באמת הכי אוהבת והכי מתחברת אליו. וכך עשיתי. פתאום היה לי את הרצון ללמוד, להשקיע, התרגשתי מכל בגד שעשיתי כמו ילדה קטנה. במהלך הלימודים הבנתי שעשיתי את הבחירה הנכונה לחיים. הבנתי שזה מה שאני הכי אוהבת ורוצה לפתח כקריירה

אושרית: התחלתי לעצב עוד בבית הספר היסודי, בפורים, כשהיה לי צורך ליצור תחפושת מיוחדת ושונה, שלא נראית כמו כל התחפושות הקנויות. זה היה בצורה חובבנית ביותר. אחרי שחרור מהצבא ביליתי כמה חודשים בבית, ולא מעט בקניונים, כמובן. אני זוכרת שכמעט אף פעם לא הצלחתי למצוא בגד 'בדיוק כמו שרציתי'. הייתי קונה אבל ישר לוקחת לתופרת - שתשנה, תוריד, תקצר. אז החלטתי שאני רוצה ליצור לעצמי ולאנשים בדיוק מה שהם רוצים

ערב טוב לכן

מור: הקולקציה הראשונה שלנו פונה לאירועי ערב. על בגדי קז'ואל וויתרנו. יש כיום בשוק מגוון רחב של חנויות לנשי

שמוכרות בגדי יום יום בזול. מבחינה עסקית לא שווה לנו, כמעצבים פרטיים, להיכנס לתחרות הזאת. בתחום בגדי ערב זה אחרת – יש ביקוש הן להשכרה והן למכירה

אושרית: אישית, הרגשתי שלא ישתלם ואף לא יהיה ביקוש לבגדי קז'ואל בעיצוב אישי, בשל העלויות הכרוכות בכך. מתוך החשיבה הזאת החלטנו ליצור קולקציה שפונה לאירועים

הייחודיות שלי

אושרית: ראשית, באזור שלנו לא קיימים הרבה מעצבים ולכן זה יתרון. שנית, אני חושבת שאנחנו, אמנם, מביאות בגדי ערב, אבל כל בחורה יכולה לראות את עצמה לובשת את הבגדים שלנו גם עם סניקרס, לאירועים יותר קלילים ולאו בהכרח לאירועי ערב, ועדיין להיראות מהמם

ההנאה שבאופנה

מור: כשבגד שאני יוצרת מוכן. אחרי שמסיימות לתפור ומודדות והכל יושב מושלם. מבחינתי, זה אושר שברוב המקרים מלווה בחיוך מתאים

אושרית: תהליך בחירת הבדים ועיצוב הבגד כסקיצה

לא הכל וורוד

מור: יש תחרות ענקית והשוק היום עמוס במעצבים. צריך לדעת איך להשתלב בעולם הזה. לא קל ולא פשוט. אבל עם הרצון שיש להצליח אנחנו נגיע רחוק

אושרית: הקמת העסק, החשיפה ודרך ההגעה אל קהל היעד – תהליך לא פשוט בתחילת הדרך

שתינו יחד

מור: אושרית למדה עיצוב אופנה לפניי. באחת הפעמים היא זרקה לי משהו לגבי הקמת מותג משותף. תוך כדי הלימודים שלי התחלנו להקים את העסק, שלב אחר שלב

אושרית: אני פניתי ללימודי עיצוב אופנה בתקופה בה אני ומור היינו בנתק מוחלט. באותו הזמן היא למדה אדריכלות ועיצוב פנים. כשחזרנו להיות בקשר, מור סיפרה לי על הקשיים שלה בלימודים והתייעצה איתי לגבי לימודי עיצוב אופנה. עלו באוויר דיבורים על עתיד משותף, במידה ותלך ללמוד עיצוב אופנה, וכך באמת היה